מוחמד (שם בדוי) לא יודע מה זה "ספרות", בשום שפה. הוא בן שתים-עשרה אבל נראה כמו בן שבע או שמונה, וגם קולו דקיק כמו של ילד קטן. יש לו משקפי שמש עם זגוגיות כהות צבעוניות, יש לו טלפון נייד,...
כמעט הכול מסתובב או מתנפנף
מי שמגיע ברכב לירושלים ורוצה ליהנות לא רק מהתמונה האימפרסיוניסטית הרכה של פיקניק משפחות בגן סאקר אלא גם מהמראה הדרמטי, הקודר משהו, של עמק ומנזר המצלבה, ימצא את עצמו ברחוב רס"ג – הלא הוא רבנו סעדיה גאון, הבלשן ואבי...
בין הכנסת לבית המשפט העליון
בצהרי היום, במרחק של עשרות מטרים ספורים ממחסום הכניסה האחורית של הכנסת, במרכז לחקר ציפורי ירושלים, אני מתבוננת ביונק דבש החוזר ונוחת על עמודי הפריחה של שיח מרווה ענקי המתנועעים ברוח, חוזר ותוקע את מקורה בפרחים הלבנים, כנפיו מפרפרות...
בשמחה ובטוב לבב
במרחק הליכה של רבע שעה משתי גדותיה של המושבה הגרמנית, הסוהו התיירותית של ירושלים, ת"ק על ת"ק פרסה מכל פיוטיות וקדושה, נמצא אזור התעשייה של תלפיות. פעם היה ברחובו היחיד בית חרושת לעוגיות "הדר", וכל העצים באותו רחוב הדיפו...
ספרים מיותרים
יותר קל לשוחח עם חברים על ההתלבטות בין בתי אבות שונים להורים הזקנים, או אפילו מה לעשות עם חיית מחמד בשנת השבתון, מאשר בשאלה: היכן נכון ומתאים להניח ספרים שאין ולא יהיה בהם צורך? אני נוהגת להיפרד מבגדים ומספרים...
נחמד להזדקן בירושלים בשנות האלפיים
להיות אישה, להזדקן ולגור בירושלים – זה נשמע כמו מתכון לאסון, אבל תוך שאני מקיימת את כל השלושה אני מופתעת לגלות איזה מזל יש לי שזה קורה עכשיו. בתוך מהומת המחאה הפמיניסטית כדאי אולי לעצור רגע ולהודות, שכיום חייהן...
אַתְּ – רפי צור
אַתְּ אֲנָפָה גֵּאָה בַּעֲרָפֶל גּוּפֵךְ נוֹצָה וּמֶשִׁי זַךְ. בְּלִי לְהָנִיעַ אֵבֶר אַתְּ דּוֹאָה אֶל אֲרָצוֹת קְסוּמוֹת. גּוּפִי, אַדְמַת הָעֵמֶק הַכְּבֵדָה לַשָּׁוְא אֶמְתַּח צַוָּאר חָלַפְתָּ עָבַרְתְּ. אֲנִי מַקְשִׁיב לְמַעְגַּל הַיָּמִים עַד הַקַּיִץ הַבָּא.