בָּעֶרֶב שַׁבָּת עָבַרְתִּי בְּסָמוּךְ לַבִּנְיָן בּוֹ אַתְּ גָּרָה מִדִּירָתֵךְ שֶׁבְּקוֹמַת הַקַּרְקַע נִשְׁמְעוּ צְלִילֵי נִגּוּן חָלִיל וְנִזְכַּרְתִּי שֶׁסִּפַּרְתְּ שֶׁאַתְּ לוֹמֶדֶת לְנַגֵּן וְגַם הִפְתַּעַתְּ וְסִפַּרְתְּ שֶׁאַתְּ לוֹמֶדֶת לֵיצָנוּת רְפוּאִית כָּל זֶה מִתְרַחֵשׁ בֶּעָשׂוֹר הַשְּׁמִינִי לְחַיַּיִךְ                                                 *מוקדש לחמוטל בר יוסף, משוררת וסופרת, פרופסור אמריטה לספרות